בקורס כנראה נפתחה לי צ’אקרת העסקים החברתיים, וגיליתי, בין השאר, שאני הרבה יותר חברתית ממה שחשבתי. גיליתי על עצמי עוד כמה דברים, אבל לא בטוח שהם היו חלק ממטרות הקורס. מילא, העיקר שגיליתי. החממה הייתה מבחינתי ההמשך המושלם. לאחר כל התיאוריות והדיבורים השתוקקתי (טוב, לא בטוח שהשתוקקתי זו המילה המדויקת, אבל בהחלט הייתי זקוקה) לקצת מעשים. אבל אצל ויקי, מנכ”לית מינגה, מסתבר שאין דבר כזה “קצת”. קפצתי למים. החממה נתנה לי בדיוק את שריקת הפתיחה (או בעיטת הפתיחה, אם תרצו) להתחיל לזוז. ובגדול.

בקורס כנראה נפתחה לי צ’אקרת העסקים החברתיים, וגיליתי, בין השאר, שאני הרבה יותר חברתית ממה שחשבתי. גיליתי על עצמי עוד כמה דברים, אבל לא בטוח שהם היו חלק ממטרות הקורס. מילא, העיקר שגיליתי. החממה הייתה מבחינתי ההמשך המושלם. לאחר כל התיאוריות והדיבורים השתוקקתי (טוב, לא בטוח שהשתוקקתי זו המילה המדויקת, אבל בהחלט הייתי זקוקה) לקצת מעשים. אבל אצל ויקי, מנכ”לית מינגה, מסתבר שאין דבר כזה “קצת”. קפצתי למים. החממה נתנה לי בדיוק את שריקת הפתיחה (או בעיטת הפתיחה, אם תרצו) להתחיל לזוז. ובגדול.

בקורס כנראה נפתחה לי צ’אקרת העסקים החברתיים, וגיליתי, בין השאר, שאני הרבה יותר חברתית ממה שחשבתי. גיליתי על עצמי עוד כמה דברים, אבל לא בטוח שהם היו חלק ממטרות הקורס. מילא, העיקר שגיליתי. החממה הייתה מבחינתי ההמשך המושלם. לאחר כל התיאוריות והדיבורים השתוקקתי (טוב, לא בטוח שהשתוקקתי זו המילה המדויקת, אבל בהחלט הייתי זקוקה) לקצת מעשים. אבל אצל ויקי, מנכ”לית מינגה, מסתבר שאין דבר כזה “קצת”. קפצתי למים. החממה נתנה לי בדיוק את שריקת הפתיחה (או בעיטת הפתיחה, אם תרצו) להתחיל לזוז. ובגדול.