מעורר השראה – מיזם משנה מציאות

אנו רוצים לשתף אתכם בחוויה מפתיעה, מרגשת ומלאת תקווה שזכינו לחוות במסגרת כנס בנושא מטבחים קהילתיים שאורגן על ידי אג’יק – מכון הנגב, וארגון שתי”ל.

ראשית – היו ההכוונות למיקום הכנס – “תיכנס ליישוב, בכיכר הרביעית תפנה ימינה, תיסע עד שתראה את המבנה הראשון שאינו בבניה – שם הכנס”.

מעבר לאירוח והארגון הנפלאים של מארגני הכנס שנתנו תחושה ביתית ולא רשמית, היה מרשים להכיר מקרוב את גודל העשייה – של אנשים רבים כל כך שחברו יחדיו, לקחו פרוייקט שעל פניו נראה חסר סיכוי והפכו אותו לעסק מצליח לכל דבר ועניין שמעבר לכך שמייצר פרנסה לרבים הפך למקור של השראה, ומודל לחיקוי בעבור כל אלו שלא מאמינים במזל.

העסק המדובר הוא “אלסנאבל” – מיזם קייטרינג של נשות חורה. ניתוח בדיעבד של מה ששמעתי בכנס הביא אותי לחשיבה שיש כאן מתכון המורכב ממספר אלמנטים מקצועיים ועוד טיפת מזל:

החזון – בלי החלום הרי קשה לנו לראות תמונה כוללת, ולאנשים אלו יש חזון שראשיתו בבן גוריון – פיתוח הנגב.

יזמים – הרי בכל עשייה אנחנו תמיד מחפשים מיהם היזמים שהביאו את הבשורה ומה גרם להם לחשוב על זה ויתר על כן לעבוד בזאת ביום יום – מכון אג’יק (גב’ אמל אלסאנע אלחג’וג’ וגב’ ויויאן סילבר)

הבעיה – תעסוקה לנשים חד הוריות בישוב ח’ורה – גודל הבעיה לא נבע מחוסר מקורות תעסוקה – אלא מהגבלות ואיסורים הקשורים בתרבות הבדווית והמגבלות החלות על נשים, ובפרט נשים חד הוריות.

הפתרון – מפעל הזנה – אשר לא רק מספק תעסוקה לנשים הללו, אלא מאפשר גם להגיש תזונה לילדים רבים בנמצאים במסגרות חינוך שעות רבות.

השותפים – יוזמה כזו בלתי רגילה דורשת מאמצים ושיתוף פעולה עם גורמים רבים, אציין מספר שותפים שאותי הרשימו במיוחד – דר’ מוחמד אלנבארי, ראש מועצת חורה– האמונה, המחויבות והאחריות לספק חיים טובים יותר לתושבים בחורה הביאה אותו לנקוט בצעד חריג של משכון הבית שלו לטובת הלוואה, וכמובן גב’ ויואן וגב’ אמל ממכון אג’יק שללא מחויבות כמו שלהן ויצירתיות במתן פתרונות מיידי לכל מכשול בדרך – עסק זה לא היה קם.

השראה – בכל עסק טוב – חשוב לאתר מהם מקורות ההשראה של האנשים, אחרת אין סיכוי שמשהו כזה ימשיך לצמוח לתפוקה יומית של כ-5,800 מנות ביום (וכעת פועלים להרחבת הפעילות ל-10,000 מנות ביום)….

את האנשים המדהימים בפועלם כבר הזכרתי, אך בחלק השני של הכנס, כאשר ביקרנו במטבח עצמו פגשנו את אחת הנשים שעובדות שם – עוזרת שף שעמדה במטבח מול באי הכנס עם חיוך רחב על פניה וכולה קורנת מאושר ותיארה את הדרך שעברה עד לשלב בו היא היום עוזרת השף של המטבח, לא היה שום סימן של עייפות שמצביע על כך שכבר מעל לשמונה שעות שהיא עובדת בנמרצות להוציא את כל המאכלים לילדים באזור או שלאחר שהיא מסיימת יש לה בית לדאוג לו כי מה שמניע אותה זה היכולת שלה לתת לילדים שלה “הזדמנות”, לתת להם כלים להשתלב בחברה (לאחד קנתה מחשב ואת השניה שלחה ללמוד תואר במכללה) ובעיקר איך היא מרחיקה אותם מהרחוב ומהחשיפה לפשע שעלול להזדמן בדרכם כאשר הם בחוסר מעש.

ישנם עוד שותפים רבים להצלחת העסק הזה, כמו קרן רש”י והקיבוצים באיזור שסיפקו מרכז למידה לבישול בתקופה של כשנה כדי להכשיר את הנשים הללו והממשלה שתמכה במיזם ועוד, אך גיבורים האמיתיים בעיני הם אלו שפועלים בשטח. אני מקווה שההיבטים שתיארתי יסייעו למיזם מרגש זה להמשיך להתפתח ולצמוח – ושעוד ועוד טיפות מזל, יעזרו לו להמריא גבוה עוד יותר.